ביום חמישי התקיימו שני כנסים בירוחם בנושא התפתחות הנגב. בשניהם הדגש היה על דיונים סביב שולחנות עגולים ובאופן טבעי הצטרפתי לדיונים בנושא חינוך.
בדיון בכנס הראשון התמקדנו בנושא לימוד חוויתי - לחבר את מקצועות הלימוד לעולמם של הילדים, למצוא דרכים ללמד ילדים שלא מצליחים ללמוד בדרך המסורתי, לתמקד בילדים בסיכון ולמשוך אותם לפעילות פנאי חינוכי, תרבותי ובעיקר חיובי. התחלנו לדבר על הקמת מרכז ללימוד חוויתי שיכלול בתוכו פעילות לבתי ספר בשעות הלימודים, חוגים בתחומים שונים, וגם סדנאות למורים. לצערי חלק מהשותפים לדיון נאלצו לפרוש לפני סוף היום לכן לא הצלחנו להגיש הצעה קונקרטי, אך הרעיון לא נשכח.
בכנס השני הנושא היה שוויון הזדמנויות. כאן המצב לא פשוט ולא אחיד - שפע של פעילויות ותגבורים בגילאים מסויימים לעומת העדר אופציות במקרים אחרים. מה שהכי מפריע לי הן הזדמנויות שלא מנצלים אותן - תגבורים לתלמידים חלשים, פעילויות שנסגרו בגלל חוסר עניין וכד'. שאלנו איך לגרום להורים להבין את חשיבות החינוך, ולצערנו לא יצאנו עם תשובה.
בטעינה...