האמת היא, שאני אוהבת טכנולוגיה. יש לי אולפן הקלטות דיגיטלית, אני מנהלת לבד את אתר האינטרנט שלי, מוכרת וקונה דרך האינטרנט, הסמארטפון שלי מסוכרן עם המחשב בבית וכולל בתוכו את כל החיים שלי, מהיומן עד לתכנון שיעורים. אז למה בשיעורים וסדנאות שאני מעבירה אפילו מצגת כמעט לא תראו, אפילו בבית ספר עם לוח חכם בכל כיתה? זה קשור לדבר אחד שאני לא אוהבת בטכנולוגיה - היא לא תמיד עובדת! כשאני נכנסת לכיתה של תלמידים צעירים, מחכים לי מספיק הפתעות בלי להיות תלויה בחסדי המחשב, חיבור האינטרנט, הלוח, הרמקולים וכל החיבורים שביניהם. גם כשאני מכינה שיעור ללוח החכם יש לי גיבוי - תמונות מודפסות או שיר בדיסק - ובהרבה מקרים נאלצתי להשתמש בהם.

חוץ מזה, הילדים מקבלים מספיק זמן-מסך בבית. אבל מי יציג שיר לפניהם עם תנועות ואביזרים, יעשה להם הפעלה ויותר חשוב יפעיל אותם, אם לא המורה בכיתה? קליפ של שיר יכול להיות מעניין אולי, אבל יותר מעניין לשיר אותו עם תנועות או להפוך אותו להצגה, במיוחד אם מוסיפים כמה כלי הקשה או אביזרים. לראות דמויות רצים על המסך זה כבר לא משהו, לרוץ לתמונה או לחפש חפץ כן.  ע"י הפעלת החושים והגוף התלמידים מפנימים את החומר הנלמד, גם זוכים לחוויה שאף מחשב לא יספק להם.